על אישור תביעה ייצוגית בנושא מרמה בנתוני זיהום אוויר ועל נסיונה של המדינה לטרפד הליכים סביבתיים גדולים.
בשנת 2015 נחשפה פרשת "דיזלגייט", אחת הפרשות החמורות בתולדות תעשיית הרכב. התברר, כי פולקסוואגן, יצרנית הרכב הגדולה בעולם, התקינה ברכבים תוכנה שזיהתה מתי מתבצעת בדיקה של פליטת מזהמים והפעילה מנגנון תרמיתי שמציג תוצאות "נקיות". במציאות, הרכב זיהם הרבה מעבר מהמותר.
בית המשפט אישר: "פולקסוואגן רימתה – התביעה הייצוגית תמשיך"
בשנת 2022 קיבל בית המשפט המחוזי בתל אביב את הבקשה שהגשתי, לאישור תביעה ייצוגית בנושא בישראל, במסגרת צוות עורכי דין בראשות עו"ד מיכאל בך. בית המשפט דחה את גירסת פולקסוואגן שניסתה להכחיש את הפרת החוק ולהמעיט מחומרת הפרשה והיקפה; הבהיר כי הוא מתייחס למרמה ולזיהום בחומרה רבה; ואישר את התביעה שהגשנו כתביעה ייצוגית.
ההחלטה המפורטת פותחת את השער לפסיקת פיצוי לבעלי כלי הרכב, שרומו לנהוג ללא ידיעתם בכלי רכב שגורמים לזיהום חמור; וכן לפסיקת פיצוי לכלל תושבי המדינה, אשר נחשפו במשך שנים לזיהום מסוכן, בשל מרמה ובניגוד לחוק. ולא פחות חשוב – יש בה חיזוק משמעותי למאבקים משפטיים עתידיים למען ההגנה על הסביבה. לאחר שבע שנות מאבק מייגע ועיקש, החלטה נוקבת בנושא כל כך חשוב מממלאת בסיפוק אדיר ומצדיקה את שעות העבודה הרבות מספור, ואת הלילות הרבים ללא שינה.
אך השמחה מהולה בעצב ומעלה הרהורים נוגים על האינטרסים המנחים את מי שאמור להגן על בריאותנו ועל ילדינו. במשך שנים עשתה מדינת ישראל ככל יכולתה כדי לחבל בהליך. היא ביקשה מבית המשפט שלא לאשר את התביעה הייצוגית בעניין נזקי הזיהום; ולאחר שהתביעה אושרה היא הגישה ערעור שבו ביקשה כי תינתן החלטה עקרונית לפיה אסור להגיש תביעות ייצוגיות סביבתיות בשם כלל תושבי המדינה. זאת, בטענה שרק המדינה רשאית להגיש תביעות כאלה, וכי היא פועלת בעצמה להגנת הסביבה והאוויר הנקי, כאשר הדבר דרוש.
מדינת ישראל נגד הסביבה: "המדינה לא בצד שלנו"
המדינה מתעלמת, כמובן, מאזלת ידה המחפירה, שוב ושוב לאורך השנים, בטיפול במפגעים סביבתיים; מן ההישגים החשובים שהושגו בהליכים ייצוגיים; מההעובדה שהמזהם המשמעותי והמזיק ביותר בישראל הוא המדינה; ומהנזק העצום שייגרם למאבק הסביבתי אם בית המשפט העליון אכן יחסום, חלילה, הגשת תביעות ייצוגיות סביבתיות דומות, כפי שהיא מבקשת.
אינני יודע אם מדובר במאבק על אגו וקרדיט לטובת פרקליטות המדינה, או שמדובר במהלך אסטרטגי מחושב שמטרתו להגן על המדינה מתביעות בעתיד. כך או כך, בשקט בשקט, מתחת לאף, מתנהל מאבק משפטי בעל השלכות עצומות למאבק הסביבתי בישראל, ומדינת ישראל אינה בצד שלנו, בלשון המעטה.
אני מקווה שבית המשפט העליון לא יקנה את הטענה ש"אפשר לסמוך" על המדינה שתגן על הסביבה; כי הוא יגן על מוסד התביעות הייצוגיות הסביבתיות, החשובות כל כך, ויחזק את ידם של העומדים עם האצבע בסכר למול התאגידים הגדולים, המדינה והאינטרסים הלא ברורים, המנחים אותה. נכון לעכשיו הערעור של המדינה תוקע את התקדמות התביעה, ואנחנו מחכים להחלטה.
לסרט המרתק "כסף מלוכלך – זיהום מסוכן" שנעשה על הפרשה.
כתבה על ההחלטה בעיתון ׳ישראל היום׳.
החלטת בית המשפט המלאה.
